פסק-דין בתיק ת"א 29206-03-10

תובענה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך של 22,747 ש"ח ליום הגשתה (17.3.2010).

א.   ההליך והצדדים לו

1.      התובעת עוסקת בשיווק, מכירה, התקנה ואספקה של שירותי רדיו טלפון נייד למנוייה. על-פי הנטען בכתב-התביעה נקשרה בין הנתבעת לבין התובעת עסקה בגדרה רכשה הנתבעת מהתובעת שישה מכשירי מירס ושירותים עבורם (להלן המכשירים ו השירותים).

2.      עוד נטען שבמסגרת העסקה נחתמו בין הצדדים שני הסכמים, האחד מיום 22.8.2006 אשר נסב על חמישה מכשירים (להלן ההסכם הראשון)  והשני מיום 23.8.2006 שנסב על מכשיר אחד נוסף (להלן ההסכם השני). לגבי כל אחד מהמכשירים התחייבה הנתבעת כלפי התובעת לתקופה בת 36 חודש שבמהלכה יהא עליה לשלם את החיובים השוטפים בגין המכשירים. ככל שתפר הנתבעת התחייבותה, יחולו עליה בנוסף דמי יציאה בסך 11,500 ש"ח בגין ההסכם הראשון ובסך 2,300 ש"ח בגין ההסכם השני. להבטחת חיוביה כלפי התובעת חתמה הנתבעת על הוראה לחיוב חשבון ושטרי חוב. 

3.      משלא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה כלפי התובעת בתקופה שמחודש אפריל עד חודש יולי 2007 ולא פרעה חוב בסך 5,851 ש"ח נתבעה לשלם לתובעת חוב זה בצירוף דמי יציאה בסך 13,800, כשהסכומים משוערכים ליום הגשת התובענה.

4.      הנתבעת התגוננה בטענה שלא התקשרה עם התובעת בהסכם הראשון או השני, לא חתמה על מסמכי העסקה והחתימה הנחזית כחתימתה על-גבי מסמכים אלה זויפה.

ב.    דיון והכרעה

עיינתי בכתבי-הטענות ובתצהירי הצדדים על נספחיהם ושמעתי את עדויות נציגת התובעת מזה והנתבעת ובעלה מזה, וכן את סיכום טענות הצדדים בעל-פה. על-יסוד כל אלה מצאתי שיש לדחות את התביעה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.      העדה היחידה מטעם התובעת, גב' מרטה צביין, לא נכחה במעמד קשירת העסקה ואף לא בעת שנחתמו המסמכים הקשורים בה. אין חולק שעדת התובעת נעדרת ידיעה אישית משל עצמה על-אודות העסקה נשוא התובענה - עסקה שעצם כריתתה עם הנתבעת שנויה במחלוקת. עדותה של גב' צביין אף אינה נסמכת על בירור שערכה עם סוכן התובעת מריו קוברסי, שהוא שסיכם על-פי הנטען את ההתקשרות עם הנתבעת (להלן סוכן התובעת או מריו). עדת התובעת אישרה בפה מלא שאין ביכולתה להעיד דבר וחצי דבר לעניין חתימתה של הנתבעת על מסמכי העסקה: "[...] אני לא יכולה להיות משוכנעת שהיא חתמה כי לא הייתי נוכחת במעמד החתימה אבל אני יודעת שאלה המסמכים שאדון מריו צירף עבור העסקה" [עמ' 8 לפרוטוקול]. הדבר לא מנע מעדת התובעת להצהיר על דברים שהתרחשו במעמד חתימת העסקה, כאילו הייתה היא עצמה עדה להם [וראו סע' 8-6 ל- ת/1].

2.      עדותה של עדת התובעת התבססה כל כולה על עיון בתיק הלקוח ועל נהלי העבודה של התובעת. אין זו עדות מידיעה אישית ומכלי ראשון אלא מפי השמועה וליתר דיוק - על סמך עיון בתיק הלקוח אצל התובעת [ראו דברי בא-כוח התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול ודברי העדה בעמ' 7]. משקלה של עדות כזו מועט, מהיותה מוגבלת לתיאור תוכנו של תיק הלקוח מבלי שנלווית אליה יכולת אמיתית להסביר את מה שיש בו או את מה שאין בו.

3.      מי שהיה בכוחו לשפוך אור על העסקה ועל זהות החותם על מסמכיה היה סוכן התובעת. עדת התובעת אישרה ש"[...] חלק מהתהליך של קבלת הלקוח זה שמנהל התיק זה שמחתים את הלקוח על הסכם ההתקשרות מתפקידו לראות את הפרטים והוא אכן אישר שהוא ראה את הפרטים אצלנו במערכות, [...] זה אותו מריו קוברסי שהוזמן למתן עדות מטעם התובעת" [עמ' 8 לפרוטוקול]. הסוכן זומן על-ידי בית-המשפט ולא התייצב. התובעת לא ביקשה לזמנו בצו הבאה אף שניתנה לה הזדמנות לעשות כן וויתרה על עדותו חרף היותה מהותית להוכחת עילתה.

4.      שליטתה של עדת התובעת בנתונים ובמסמכים שעליהם נסב תצהירה הייתה דלה, חלקית ומהוססת. מסמכים מהותיים שנלוו לכתב-התביעה לא צורפו לתצהיר העדה, אף שהם מהווים לכאורה חלק מתיק הלקוח אצל התובעת. לא ניתן לכך כל הסבר. לשם הדוגמא, מחד גיסא מסרה גב' צביין שהנתבעת הציגה תעודת עוסק מורשה במעמד חתימת ההסכם, אף שאישרה שהיא עצמה לא הייתה נוכחת באותו מעמד. מאידך גיסא לא ידעה לומר אם תוך כדי עיון בתיק הלקוח ראתה תעודה זו ולא השכילה להסביר מדוע לא צורפה לתצהירה [עמ' 8 לפרוטוקול]. תעודת עוסק מורשה, תנאים כלליים להתקשרות וחשבוניות מס שהנפיקה התובעת לנתבעת צורפו לכתב-התביעה אך לא נלוו לתצהיר עדת התובעת. הדברים אומרים דרשני ומצטרפים לסימני שאלה נוספים שעלו מעדותה של גב' צביין.

5.      עדת התובעת לא ידעה לספק מענה לשאלות רלוונטיות שהופנו אליה. כך, למשל, לא ידעה להפנות למסמך שעל-יסודו נערך חישוב מרכיב דמי היציאה בחוב ואשר תומך בדרך החישוב לו טענה [עמ' 14-13 לפרוטוקול]. משהוצג לעדת התובעת נספח תנאים כלליים שצורף לכתב-התביעה, ולא נלווה לתצהירה, אישרה שהוא אינו נושא חתימות [עמ' 15 לפרוטוקול]. עדת התובעת נשאלה אם הנתבעת פנתה לתובעת ומסרה שאין ברשותה מכשירי מירס. תשובתה של עדת התובעת הייתה: "אני עונה לך לענין החוב אני לא יכולה להשיב לך אם היא פנתה או לא פנתה, אני יכולה לומר לך איך נולד החוב מבחינתי. לשאלת בית המשפט אם יש תיעוד בתיק שהלקוחה אומרת כי אין לה מכשירי מירס אני משיבה - שלא צירפתי מסמכים לענין הזה אני לא יודעת על מה אתם מדברים ולשאלת בית המשפט אני בדקתי את תיק הלקוחה לפני שנתתי את ת/1 אבל אני לא יודעת לחבר את השאלה למה שראיתי" [עמ' 10 לפרוטוקול].

6.      בהמשך עדותה של גב' צביין התחוור שבתיק הלקוח אצל התובעת מצויה תרשומת המתעדת את פניות הנתבעת לתובעת ואת המענה שניתן להן על-ידי התובעת, באופן שמעמיד באור הנכון את עדותה הקודמת של עדת התובעת בעניין זה. התרשומת הרלוונטית [ נ/1] הוצגה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית של עדת התובעת - מבלי שצורפה קודם לכן לכתב-התביעה, לתצהיר גילוי המסמכים שנלווה אליו או לתצהיר התובעת. משעומתה עדת התובעת עם תוכנה של אותה תרשומת אישרה שניתן בה ביטוי לטענת הנתבעת כי ההתקשרות לא בוצעה עימה וכי חתימתה על גבי מסמכי העסקה זויפה [עמ' 11 לפרוטוקול].

7.      לגופם של דברים לא הרימה התובעת את הנטל שחל עליה מהיותה "המוציא מחברו". לא זו בלבד שלא נמצא טעם שיצדיק את קבלת התובענה על-יסוד עדותה היחידה של גב' צביין אלא שסימני השאלה שעלו מעדותה מוליכים לתוצאה ההפוכה של דחיית התביעה. עיון בתרשומת [ נ/1] אשר מתעדת את פניות הלקוח והנתבעת לתובעת בכל הקשור לעסקה, וחושפת בתוך כך טפח ממה שהתחולל אצל התובעת "מאחורי הקלעים" של אותה עסקה, מעלה תהיות שחותרות תחת טענת התובעת כי הנתבעת היא בעלת דברה בכל הקשור לעסקה. ראשית, משיחות שנוהלו עם נציג התובעת עולה שצד לעסקה הוא אדם בשם מוחמד (רישום מיום 12.12.2006) או אחמד (רישומים מתאריכים 11-10 בדצמבר 2006 ו-25.6.2007). שנית, ניכר שגם התובעת נתקלה בקושי לקבל מידע והסברים מהסוכן מטעמה בכל הקשור לעסקה והעלתה תהיות באשר לאופן התנהלותו (רישומים מימים 12, 13 ו-25 לדצמבר 2006). בתוך כך תועדה טענת הלקוח כי סוכן התובעת הוא שחתם על טופסי העסקה. הטענה נבדקה עם הסוכן שהכחיש אותה אך התנדב "לשבת עם הלקוח לסגור את הסיפור" (רישום מיום 1.5.2007). לבסוף, תועדו בכתובים מספר פניות של הנתבעת לתובעת בהן טענה הנתבעת שהיא אינה חתומה על מסמכי העסקה. תועד גם אישור בעלה של התובעת כי הוא שחתם על מסמכי העסקה בנוכחות סוכן התובעת, בשם אשתו-הנתבעת וללא ידיעתה (רישום בימים 14.6.2007, 17.6.2007, 25.6.2007 ו-4.7.2007).

8.      חרף דברים אלה בחרה התובעת לאחוז בקרנות המזבח, להתעלם מן התהיות וסימני השאלה שאופפים את העסקה ואת התנהלות הסוכן מטעמה ועמדה על דעתה שהנתבעת היא-היא בעלת דברה בכל הקשור לעסקה ולחוב שבצידה. לא הובאה על-ידי התובעת כל עדות שתתמוך באופן טיפולה בפניות הנתבעת אליה, תצביע על עצם קיומו וטיבו של תהליך בדיקה שהתקיים בנדון ותאשש מסקנתה לפיה את החוב בגין העסקה יש לשייך לנתבעת ולא לאחר זולתה. זהו מחדל היורד לשורשו של עניין והוא רובץ לפתחה של התובעת. זאת ועוד, רישומים ב- נ/1 מעידים על כך שמטעם התובעת התקיימו מגעים עם הלקוח לא רק באמצעות סוכן התובעת מריו אלא גם במעורבות של עובדים ונציגים נוספים מטעמה ובהם מואייד, פואד ואיש מכירות בשם חורי. איש מהם לא הובא למתן עדות מטעם התובעת, מבלי שניתן לכך טעם או הסבר. על כן פועלת לחובת התובעת החזקה לפיה היה בעדותם של שלוחיה הללו, לו נשמעה, כדי לחזק דווקא את גרסת הנתבעת [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

9.      פניות הנתבעת לתובעת המתועדות ב- נ/1 כללו לא רק תלונה בעלמא על זיוף חתימתה של הנתבעת אלא גם הצבעה מפורשת על זהותו של מי שלטענת הנתבעת חתם על מסמכי העסקה בשמה (וראו רישום מיום 14.6.2007 שתיעד פניה אישית של הנתבעת לתחנת התובעת בלוויית אחיה). לפיכך מקוממת במיוחד טענתה של עדת התובעת לפיה לא מילאה הנתבעת אחר חובתה להודיע לתובעת מיהו שזייף חתימתה [עמ' 14 לפרוטוקול]. אין זאת אלא שגם לאחר שהנתבעת הצביעה בפני התובעת על הגורם המזייף, לא היה בכך כדי לגרום לתובעת לחזור בה מעמידתה הדווקנית על טענתה שהנתבעת היא בעלת חובה. ייחוס החתימה על מסמכי העסקה לאחי בעלה של הנתבעת עולה בקנה אחד עם עדות הנתבעת ובעלה לפיה הסכימו לשלם לתובעת 6,000 ש"ח לסיום הפרשה, על-פי סיכום שנערך עם סוכן התובעת ונציג נוסף שלה וכדי להימנע מהליכים משפטיים [סע' 5 ל- נ/3; סע' 8-4 ל- נ/4; עדות הנתבעת בעמ' 21-19 לפרוטוקול; עדות בעלה של הנתבעת בעמ' 23]. כאמור, עדות של נציגי התובעת שעמדו במגע עם הנתבעת ובעלה לא נשמעה. בעדות הנתבעת ובעלה בעניין זה נתתי אמון וניכר היה שהיא כנה ואותנטית.

10.     לשם הוכחת הזיקה הנטענת בין הנתבעת לבין העסקה הסתמכה על כך שהנתבעת חתמה על הרשאה לחיוב כרטיס אשראי ובהמשך על הוראה לחיוב חשבון, לשם פירעון הסכומים בהם תחוב כלפי התובעת במסגרת העסקה. לשיטתה של התובעת מעיד עצם ביצוע התשלום מחשבון הנתבעת על קיומה של העסקה הנטענת עם הנתבעת. על-פי עדת התובעת מלמד תדפיס חשבון הבנק של הנתבעת על כך שהוראת הקבע לא כובדה, כשבתחילה הוחזרה חשבונית אחת בשל היעדר כיסוי מספיק ולאחר מכן בוטלה הוראת הקבע על-פי דרישת הלקוח [עמ' 10-9 לפרוטוקול]. מסמכי חשבון הבנק של הנתבעת גולו לבקשת התובעת ונמסרו לה [ נ/2; להלן דפי החשבון]. עדת התובעת עיינה בדפי החשבון ואישרה שאינה רואה קשר ביניהם לבין דפי החשבון של הנתבעת אצל התובעת [עמ' 12 לפרוטוקול]. דפי החשבון מעידים על תשלום לתובעת בשיקים ואין בהם זכר לתשלום בהוראת קבע. לעניין זה אין נפקא מינה שדפי החשבון נסבים על תקופה מוקדמת לזו שבה חזרו הוראות קבע מבלי שכובדו. נוכח טענת התובעת שהחשבון חוייב בהוראת קבע על-פי הרשאה מאת הנתבעת היה על התובעת להראות חיוב של חשבון הנתבעת על-פי הוראת הקבע הנטענת בתקופה שקדמה להחזרת החשבוניות.

 11.    השיקים שנמשכו על החשבון לא הוצגו על-ידי התובעת מבלי שניתן לכך הסבר, ולא הוכח שהם נחתמו על-ידי הנתבעת. במסמך התובעת נ/1 נזכרות קבלות שהוצאו בגין שיקים שנמסרו לתשלום חוב, אך התובעת נמנעה מלהציג קבלות אלה ולא אפשרה להיוודע זהותו של הגורם המשלם שעל-שמו הוצאו. בעלה של הנתבעת שותף בחשבון הנתבעת, על כן אין יסוד להניח שדווקא הנתבעת היא שמסרה לתובעת שיקים שנמשכו על החשבון [עמ' 19 ו-22 לפרוטוקול]. בעצם משיכת שיקים לתובעת על חשבון הנתבעת אין די כדי לבסס זיקה של הנתבעת עצמה לעסקה או חבות של הנתבעת לשאת כלפי התובעת בתשלומים החלים בגינה.